גמרא
פירוש
קִבֵּל מִן הַקָּטָן יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו.
וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן יַעֲשֶׂה כְּפֵירוּשָׁן וְאִם לָאו יַעֲשֶׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁן.
דְּבֵיתְהוּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה כִּי קָא שָׁכְבָה אֲמַרָה הָנֵי כֵּיפֵי דְּמָרְתָא וּבְנֵי בְרַתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
קבל פקדון מן הקטן אינו יכול להחזיר לו, שהרי אין הקטן יכול לשמור את הדברים, אלא יעשה לו סגולה (אוצר), ואם מת הקטן — יחזיר ליורשיו. וכולן, כל אלה שמנינו שאמרו בשעת מיתתן ״דברים אלה שהפקדנו בידו של פלוני הן״ — יעשה כפירושן כפי שפירשו ואמרו, ואם לאו [לא] — יעשה פירוש לפירושן, כלומר, פעמים שצריך לפרש את הדברים ולא לקבל אותם כמשמעותם. מסופר: דביתהו [אשתו] של רבה בר בר חנה כי קא שכבה [כאשר מתה] אמרה: הני כיפי [הנזמים הללו] שבידי הם של מרתא ובני ברתא [בתה], אתא לקמיה [בא לפני] רב לשאול מה לעשות, אמר ליה [לו]: אי מהימנא לך [אם נאמנת עליך] — עשה כפירושה כפי שאמרה, ואי [ואם] לא — עשה פירוש לפירושה וטול אותם לעצמך, כיורשה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים], הכי [שכך] אמר ליה: אי אמידא לך [אם אמודה עליך], כלומר, שיש מקום לשער שבאמת הפקידו בידה — עשה כפירושה, ואי [ואם] לא — עשה פירוש לפירושה. על מה ששנינו בברייתא שאם קיבל פקדון מן הקטן — יעשה לו סגולה, שואלים: מאי [מה] פירוש ״סגולה״? רב חסדא אמר: יקנה לו בכך ספר תורה שהוא גם מצוה וגם רכוש קבוע, רבה בר רב הונא אמר: יקנה דיקלא דאכל מיניה תמרי [דקל שאוכל ממנו תמרים]. א שנינו במשנתנו שלא לאב חזקה בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב. אמר רב יוסף: אפילו חלקו ואין הבן סמוך עוד על שולחן אביו, בכל זאת אין להם חזקה זה על זה. רבא אמר: אם חלקו — לא כן הדין, אלא יש להם חזקה זה על זה ככל אדם. אמר רב ירמיה מדפתי: עבד [עשה] רב פפי עובדא [מעשה] ופסק הלכה שאם חלקו — לא, כדברי רבא. אמר רב נחמן בר יצחק, אישתעי [סיפר] לי רב חייא מהעיר הורמיז ארדשיד, דאישתעי ליה [שסיפר לו] רב אחא בר יעקב משמיה [משמו] של רב נחמן בר יעקב: חלקו לא. ומסכמים: והלכתא [והלכה היא]: חלקו לא. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: בן שחלק מאביו, ואשתו שנתגרשה — הרי הן כשאר כל אדם לענין חזקה. ב איתמר [נאמר]: אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית שהוא היה מתעסק במסחר עבור המשפחה, והיו אונות (שטרות מכר) ושטרות אחרים יוצאין על שמו שבשטר היה כתוב שמו כבעל הנכסים או כמלוה, ואמר: שלי הם, שנפלו לי מבית אבי אמא (שאינה אימם של שאר האחים), אמר רב: עליו להביא ראיה שבאמת שלו הם, ואם לא — יתחלק בין האחים. ושמואל אמר: על האחין להביא ראיה שמשל אביהם הם. אמר שמואל: מודה לי אבא (רב, שזה היה שמו), שאם מת — על האחין להביא ראיה על מנת להוציא את הממון מידי היתומים של האח. מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא על דברי שמואל: כלום טענינן להו ליתמי מידי [טוענים אנו ליתומים דבר] שלא טען להו אבוהון [אביהם]? והא [והרי] רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי [הוציא מספריים של מעילים וספר אגדה מיתומים] בלא שהצריך את הבעלים להביא ראיה כאשר תבעו את היתומים להחזירם להם, הואיל ומדובר היה בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר שבהם אין חזקה למחזיק בהם,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush